רש"ש על נזיר ל״ג

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על נזיר ל״ב ע״ב רש"ש על נזיר ל״ד ע״א »

1 אַבָּיֵי אָמַר, כְּגוֹן דְּאָמַר: ״אִי נָמֵי לָאו פְּלוֹנִי הוּא — אִי הָוֵי נָזִיר״. וּמַאי ״לֹא נִתְקַיְּימוּ דְּבָרָיו״ — לֹא נִתְקַיְּימוּ דְּבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים, אֶלָּא דְּבָרָיו אַחֲרוֹנִים.

2 הִרְתִּיעַ לַאֲחוֹרָיו אֵינוֹ נָזִיר כּוּ׳. טַעְמָא מִשּׁוּם דְּהִרְתִּיעַ לַאֲחוֹרָיו, הָא אָתֵי לְקַמַּן — הָוֵי נָזִיר. מַנִּי?

פירוש רש"ש על נזיר ל״ג

1 תד"ה ראה את הכוי. ואותו שאמר שזה חיה הוי ספק נזיר. כצ"ל:

2 בא"ד וכן כו' שאין אחד מכם נזיר משמע אם יש אחד מכם שאינו נזיר ומשמע שידע בעצמו כו'. כ"נ דצ"ל:

3 תד"ה וב"ה הנ"מ בסופו. ה"נ איגליא מלתא כלומר במשנתינו כ"כ. הוא ר"ת כמו כן:

4 תד"ה אבל פותחין. אילו באו עשרה בנ"א שיפייסוך כו'. הוא בנדרים כא ב:

« רש"ש על נזיר ל״ב ע״ב רש"ש על נזיר ל״ד ע״א »